מקרים ותגובות
תקופה זו מאתגרת מבחינות רבות, היא מאופיינת באי ודאות, חוסר שליטה ומורכבות בקבלת החלטות. עקב כך עלולים להופיע סוגים שונים של תגובות חיילים ומפקדים כאחד. מרבית התגובות נורמאליות ולכן בעזרת שיח פיקודי ניתן לתת מענה.
כמו בשגרה כך בחירום, ישנה חשיבות לנוכחות הפיקודית ולדוגמא האישית. חשוב להיות נוכח פיזית או וירטואלית.
בנוסף, יש להיות קשובים ולהוות מודל בהתמודדות, לשתף גם בקשיים, להפגין פתיחות והקשבה למתרחש בשטח ולתת מענה לתחושות פקודיכם.
יש להרבות בעדכונים שוטפים ולהפוך התמודדויות מקצועיות ואישיות למשותפות ככל הניתן כדי לייצר שקיפות, להגביר את האמון והעבודה המשותפת ועל מנת לפעול מתוך חוויה של התמודדות אקטיבית.
לפניכם מספר מקרים ותגובות אפשריות על מנת לסייע בחשיבה מראש מתן המענה הפיקודי לסיטואציות שונות.
פיקוד על חייל/איש קבע בבידוד
למרות כל הנסיונות למגר את התופעה בצבא ייתכן ונמשיך לראות חיילים אשר נדרשים לבידוד. להלן כמה היבטים מומלצים על מנת לעבור את התקופה באופן מיטבי :
לוודא עם החייל הוא מבין את הנחיות הבידוד וכי יש לו התנאים מתאימים על מנת לקיים את ההנחיות באופן אפקטיבי.
האם יש עבודה אותה החייל יכול לקיים גם מביתו על מנת שימשיך להרגיש משמעותי ותורם. חשוב לציין שעליה להיות בלמ"סית, בעלת אופי של פיתוח ידע או תמיכה ועזרה לצוות.
סכם על מתווה לשמירת קשר עם החייל, לדוגמא סבב טלפוני יומי בין חברי הצוות/חוליה, קשר יומי שלך כמפקד בווטס אפ ואחת לכמה ימים טלפוני.
שדר אופטימיות, ציפייה לחזרה ליחידה, המשך מעורבות ותרומה במה שאפשרי גם בתקופת הבידוד.
חייל/מפקד חולה
בין אם החייל הוא תחת פיקודך הישיר או נמצא בקשרי עבודה הדוקים עם פקודיך יש להתייחס לאירוע.
במידה והחייל לא תחת פיקודך יש לאסוף את הצוות/חוליה שלך ולעדכן אותם, ולבקש מהם לשתף במחשבותיהם ורגשותיהם. את אלה הצע להם לתרגם לפעולה. כיצד הם חושבים שהם יכולים לתמוך בו ובמשפחתו מרחוק, לדוגמא בסבב טלפוני קבוע על מנת לארח לו חברה, לשאול לשלומו. כמובן שכדאי לתאם את המאמצים מול מפקדו הישיר ולבדוק גם כיצד ניתן לסייע או לעזור לצוות החסר.
במידה והחייל תחת פיקודך יש לשמור עימו על קשר רציף, בין אם בשיחה טלפונית או התכתבות. לוודא שהוא נח ומחלים. לשוחח עם הוריו, לשאול אם הם זקוקים לעזרה ומאיזו סוג ולוודא שגם הם והחייל מתפקדים והחייל בכיוון החלמה. יש להדגיש את האמונה שלכם בהחלמתו ובמסוגלות שלו ולחזור לתפקוד מלא, תורם ומשמעותי ביחידה.
בן משפחה חולה
ברמה התפקודית והמנהלתית יש לוודא כי נעשים מירב המאמצים למנוע את הדבקת החייל.
יש לוודא שהחייל מצליח להתמודד עם העומס הרגשי והמשימתי. מומלץ להיות קשובים לו, אך עם זאת להתעקש ככול שניתן על תפקוד שגרתי במשימה תוך הדגשת חשיבותו להצלחה הצוותית.
במידת הצורך של החייל ובתיאום עימו ליצור קשר עם הוריו ולבדוק האם יש דרך לסייע..
הורים שלא מוכנים לשלוח ילדם
לאור התחושות והחששות שמאפיינים תקופה זו, ייתכן ועלייך להתמודד עם הורים של חיילים אשר יחששו לשלוח את ילדיהם ליחידה, ואף יצרו איתך קשר על מנת לשתף באותן חששות. לכן ישנה חשיבות רבה לאופן התפקוד מול החייל והוריו.
תחילה, חשוב להיות קשוב, אמפתי ומכיל את דאגות ההורים. נכנסנו למציאות אשר מאופיינת במידות רבות של חוסר בהירות ושינויים תכופים ומהירים בהנחיות המדינה והצבא. כל אלו מביאים איתם הרבה דאגות עלייך כמפקד לתת מקום לתחושות אלו.
חשוב להדגיש לחייל ולהורים את נחיצותו של אותו חייל ביחידה, תוך הדגשת החשיבות, האחריות והתרומה שלו להצלחת המשימה היחידתית, ולכן יש חובת הגעה ונוכחות שלו בבסיס.
בנוסף, מבחינה בריאותית, חשוב להדגיש להורים ולחייל כי צה״ל עושה מאמצים רבים על מנת להקפיד בצורה אפקטיבית ומשמעותית על נהלי משרד הבריאות, ואף מחמיר איתן.
חייל שלא רוצה להגיע ליחידה
ייתכן מצב בו חייל לא יהיה מוכן להגיע ליחידה.
כמפקדו חשוב להבין ולברר את מקור הבעיה/החשש (דאגה לקרוב משפחה/חבר בבידוד או חולה, חשש מהידבקות וכד׳).
חשוב לתת לגיטימציה לחששות ולדאגות גם אם אינך מזדהה עימן ובמידת הצורך לסייע באופן קונקרטי ככול הניתן כמו גם לפנות לגורמי סיוע נוספים ביחידה.
לצד האמפתיה וההבנה יש לשדר את ההכרח להתייצבות ביחידה ולהדגיש את החשיבות שבתפקיד ובמשימה של אותו חייל.
חייל/מפקד בחרדה
עבור המפקדים: חשוב להבין קודם כל לפני השיחה עמו שחרדה אינה קשורה לסיכון מציאותי, אלא לחוסר ודאות ואבדן תחושת שליטה. פחד הוא דבר טבעי, ואין סיבה עקרונית לנסות להסיר אותו לחלוטין מהחיים שלנו. עם זאת, אם הפחד הופך לחרדה, אם התחושות האלה פוגעות בחיים שלו, כנראה שכדאי להקדיש לכך התייחסות.
להציע לו בשיחה לחשוב באיזה מצבים הוא מרגיש חרד, או אפילו מפוחד, ואיזה פעולות עוזרות לו להרגיש טוב יותר. סביר מאוד להניח שכל מצב שהעלה על דעתו הוא מצב שיש בו אי ודאות והוא לא שולט בסיטואציה, ושכל פעולה שמרגיע אותו היא כזו שמעניקה לו תחושת שליטה במצב (גם אם לא אמתית).
היו מודעים לגוף שלכם- הסימפטומים הגופניים של חרדה בולטים ועלולים להיות מבלבלים. אם אתם מרגישים בהם זכרו שלא בהכרח מדובר בקרונה ובהחלט ייתכן שהמתח המוגבר שאתם מרגישים בשרירים נובע מסיבות אחרות, כך גם קוצר נשימה אם אתם חווים אותו (אנחנו בתקופה שבה הרבה אנשים סובלים למשל מאלרגיות, שיכולות בהחלט לגרום לכך). בנוסף נסו לחשוב מה עוזר לכם
לשחרר ולהקל את המתח הגופני - נשימות אטיות ועמוקות? סיבוב הליכה רגועה בשכונה? ריצה? כל דבר שעוזר לכם להוציא את האנרגיה שנאצרת בגוף ולהפחית את המתח הוא טוב.
שמרו על קשרים חברתיים -ההיסטריה העולמית סביב נגיף הקורונה והחרדה שמתעוררת, עלולה להוביל לבידוד גם את מי שממש אין לו צורך בכך, אך ורק מתוך פחד. רוב הסיכויים שזה לא יביא להקלה ברמת החרדה ורק יגביר אותה .במקום להסתגר ולהתבודד, שימרו על קשרים חברתיים ודברו על התחושות שלכם. זכרו שאתם יכולים לבחור עם מי לדבר על איזה נושאים - אם החבר/ה הכי טובים שלכם נמצאים באי שקט בעצמם והם מלחיצים אתכם יותר, כדאי למצוא אנשים אחרים לחלוק איתם, כאלה שרגועים בעצמם ושאתם מוצאים אותם מרגיעים.
עשו מה שאתם יכולים כדי להרגיש בשליטה יחסית, אך בלי להגזים -במקרה של וירוס הקורונה, הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות ושנמצא בשליטה שלנו, הוא שמירה על ההיגיינה. המחשבה שלנו היא שנגד אירועים קיצוניים יש צורך בתגובות קיצוניות, ניקיון ושטיפת ידיים הם אינם פעולות קיצוניות. למרות זאת, הם כנראה אחת הפעולות הכי יעילות שאנחנו יכולים לעשות.
זכרו שאין קשר בין רמת הדאגה שלכם לבין רמת הסיכון שלכם- חרדה לא תפחית ולא תגביר את הסיכון שבו אתם נמצאים, הפעולות שאתם עושים הן אלה שיש להן השפעה על כך, ולכן התמקדו בדברים שאתם יכולים לשלוט בהם.
נסו לסנן את המחשבות שלכם- זה לא פעולה קלה, אך לא כל מחשבה ראויה להיחשב, ובטח שלא להתיישב בראש שלכם ולהקים מאחז שמסרב להתפנות. מחשבות קטסטרופליות חוזרות ונשנות לא ישנו דבר בתחושת השליטה שלכם (מלבד מלגרום לכם להרגיש יותר ויותר חסרי שליטה) ולא ישנו את חוסר הודאות שאתם נמצאים בו, ביחד עם שאר העולם. לכן כדאי לנסות ולהגביל את המחשבות מהסוג הזה, ולהזיז אותן הצידה.